אלימלך מליז'נסק

“... מי יפאר גודל פאר גדולת רבינו הקדוש. החסיד והעניו אור ישראל וקדושו, יפה פרי תואר. וינהל אחריו כל בית ישראל בעודנו חי עמנו. והראוני מחצב של סנפירון אשר חצב באמרי פיו, ואשר דבר בקודשו דברים העומדים ברומו של עולם. דברים שנאמרו מסיני ועוקר ערים...”

“... הני מילי מילי מילין עילאין קדישין בספר ספירת דברים קדושים אשר מושכים את הלב ליראה וקדושה, ואורו עיני כי טעמתי מעט הדבש בקראי בו שנים ושלוש דלתות והמה מתוקים לחיך ונכנסים ללב. ואמרתי שגם מזה נודע גודל צדקתו וענותנותו, שלא רצה להתגלות את עצמו כל כך בחייו, כאשר היה דרכו תמיד להקטין את עצמו...”

“קבלה מרבנו אלימלך, כי האומר ביום אחד שלוש פעמים כל תהילים, הוא חשוב יותר מתענית משבת לשבת.”

“סגלה לנשים שלא יתקשו בלידתן, שיאכלו בכל מוצאי שבת קודש איזה דבר לשם מצוות סעודת מלווה מלכה, וגם יאמרו בפה מלא: 'לשם מצוות סעודת מלווה מלכה', ועל ידי זה ילדו בנקל בעזהשי"ת.”

“שני דפים גמרא עם רא"ש מועיל יותר מן התענית.”

“כשאומר אדם רבא, צריך לראות את רבא.”

“על ידי הדחק, אשר דוחקים את עצמן אצל הצדיק, נפטרים בזה מדחקות של עניות.”

“כל ישועה שאדם נושע בה, שרשה הוא ביציאת מצרים.”

“אם הולך בארבע קרנות העיר לקבץ מעות לעני, נתכפר לו על ד' מיתות בית דין.”

“ 'הכול בידי שמים חוץ מיראת שמיים.' על הכול מה ששואלים לאדם, יודע ואומר שהכול מאת ה' יתברך. חוץ מיראת שמיים, שלא כל אדם יודע.”

“ 'ואהי להם למקדש מעט.' ה' יתברך אמר שיהיה להם למקדש, אך באפן שימעטו את עצמם.”

“ 'אז תשמח בתולה במחול.' רמז לחדש אלול, אשר מזלו בתולה. הנה תשמח במחול כשמוחל השי"ת עוונותיהם של ישראל.”

“תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה.”

“תִשְׁמְרֵנוּ מִן הַפְּנִיּוֹת וְהַגֵּאוּת וּמִן הַכַּעַס וְהַקַּפְּדָנוּת וְהָעַצְבוּת וְהָרְכִילוּת וּשְׁאָר מִדּוֹת רָעוֹת.”

“שֶׁנְּיַחֵד אֶת לְבָבֵנוּ וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ וְדִבּוּרֵנוּ וּמַעֲשֵׂינוּ וְכָל תְּנוּעוֹתֵינוּ וְהַרְגָּשׁוֹתֵינוּ, הַיְדוּעוֹת לָנוּ וְשֶׁאֵינָן יְדוּעוֹת לָנוּ, הַנִּגְלוֹת וְהַנִּסְתָּרוֹת, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל מְיוּחָד אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים.”

“האדם לא נברא רק לשבר את הטבע.”

“ 'דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל.' יש שני סוגי צדיקים: אלו שנתקדשו מאבותיהם, שהיו יראים ושלמים, ואלו שהתנזרו ופרשו מעצמם, והם אינם נופלים מדרגתם, כי הם תמיד נכנעים ומשגיחים על עצמם. הצדיקים הקדושים, שיש להם זכות אבותם, יכולים לבוא לידי פניה וגדלות ולפול ממדרגתם. לכן 'אמר אל בני אהרן' רמז לאותם צדיקים בני צדיקים, שלא יעלו על מחשבתם יחוס אבותיהם, אלא יהיו נזירים ופרושים מעצמם, וישגיחו על עצמם מאד.”

“מי שיש לו אבן טובה ואינו מבין את ערכה, בכל פעם שמסתכל בה היטב, הוא רואה ומבין את גדל מעלתה יותר ויותר, אך באבן עצמה אין השתנות. כך הבורא יתברך אין בו שום השתנות, חלילה, אלא שכל זמן שהאדם מסתכל בגדלותו וברוממותו, הוא משיג בכל פעם יותר ויותר גדל רוממותו.”

“ 'צהר תעשה לתיבה.' פרש רש"י – אבן טובה. יש בכך רמז: תיבה היא מילה. המילה שהאדם מוציא מפיו, צריך לראות, שהיא תאיר אור גדול כאבן טובה.”

“אנחנו בגלות המרה הזאת, אשר בצרותינו לו צר, גלתה השכינה עמנו. ואין לנו לדאוג ולהתאונן, אלא על גלות השכינה, ולא לחשב כלל על צרותינו. ואלו היה צערנו רק על צער השכינה, ולא צרותינו, בוודאי היינו נגאלים מיד.”