עמוס תמם

“תמם הוא התגלמות הצבר הישראלי יפה הבלורית, ואם היינו צריכות עוד סיבה (שטחית) לרצות ללהק אותו לתפקיד 'גבר החלומות' שלנו, ברזומה שלו יש וי מאובק ומחוספס על שירות כלוחם בצנחנים.”

“זו תקופה כזו שבה עמוס תמם מחייך אלינו מכל עבר. הוא מתנוסס על שלטי החוצות, מוכר בנק במקבצי הפרסומות ומככב בשלוש סדרות שונות.”

“כילד הוא שמע הכל מהכול, אבל לדבריו, זה התחיל מהפחד ומהניסיון להסתיר את מי שהוא. כילד הוא חשב שיקבלו אותו יותר אם יהנדס את עצמו. כשהוא התבגר, הוא הבין שהרבה רגעים שהוא מקבל עליהם קרדיטים על ניואנסים חזקים במהלך תפקידים שביצע - מגיעים דווקא מהבית, מהשכונה, מהמקומות שפעם רצה להסתיר”

“תהליך העבודה על התפקיד היה אחד המרתקים, המעניינים, הסוחפים, הקשים וגם המהנים שעברתי. צללתי לעולם אחר והחיים התמקדו במה שקורה בחדר החזרות – יחד עם צוות יוצרים מהחלומות, שבראשם שחר פנקס. הכותבת הרגישה, עם קאסא נפלא ועמוס תמם אחד מופלא ומוכשר שהוא פשוט פרטנר מתנה, ובמאי אחד ויחיד, עירד רובינשטיין, שהוביל אותי, החזיק לי את היד והאיר לי את הדרך בחכמה ורגישות”

“אבל הקסם של תמם לא נעצר רק על המסך הקטן: על בימות התיאטרון הקאמרי הוא נכנס לנעליים הענקיות של "קזבלן", שיחק את "אותלו", כיכב ב"אדיפוס" וב"הבן של מושיקו", והוכיח שיש לו כבוד - והרבה ממנו. לצד ההצלחה המקצועית המסחררת ותפקידי פרזנטור יוקרתיים (כולל הפנים של "בנק הפועלים" במשך שנים), גם אנחנו במדור מעולם לא נשארו אדישים אליו”

“הקהל התאהב בו לראשונה כיריב ארד ב"השיר שלנו", התרגש איתו בתור אמיר ב"סרוגים", נסחף אחריו כאריק ארבל ב"אחת אפס אפס", ועד לתפקיד המופתי והעטור שבחים של ניצב משנה ברק הראל בלהיט של כאן 11 "מנאייכ" - תפקיד שקטף לו פרסים ומועמדויות בזה אחר זה. בנוסף, בשנתיים האחרונות, ראינו אותו שוב שורף את המסך בתפקידים ראשיים ב"חולי אהבה" ובדרמה "התנתקות"”

“בהתנתקות העבירו אותם למגורים זמניים, לקראווילות, והם נשארו שם שנים. בני נוער נפלו לסמים ולאלימות, ואנשים איבדו אמון במדינה שלא טרחה לטפל בהם. אני באמת מרגיש שאם יש לי שליחות בסדרה הזאת - זה בדרך לקרב בינינו. אולי זה יגרום לאנשים משני צידי המתרס לחשוב קצת. לא זכור לי שנרעשתי בעצמי מההתנתקות, לפני 20 שנה. הייתי מאלה שחשבו שהיה נכון לעשות את הצעד הזה”

“מה שאני אוהב בסדרה זה שהיא לא מטפלת בפצע הטראומטי מזווית פוליטית, אלא מזווית אנושית־חברתית. היא מספרת את הסיפור של ההתנתקות, את הכאב של האנשים האלה, שלא סופר. כולנו רוצים אחדות בעם, אבל בלי להבין את המורכבות איש של רעהו - לא באמת תהיה פה אחדות, ונישאר רק עם מילים, 'ביחד ננצח'”

“הייתה סצנה שחוטפים אותנו ממסיבה - והסרנו אותה”

“הרבה פעמים טל מייעצת לי ברמה המקצועית, יש לה קליניקה לטיפול בפסיכודרמה, ובסוף העבודה שלי היא סוג של פסיכולוגיה לדמויות. השיחות איתה על כל תפקיד מאוד עוזרות לי, אני באמת חייב לה הרבה”

“אני שם בצד את ה'סביון', כי זה לא מה שנדמה לך. סיימתי לימודי משחק ב־2004, השנה אני חוגג 20 שנה על הבמה, ושום דבר לא בא לי בקלות. אני לא מתלונן, ברוך השם, אבל אנחנו חיים בישראל. אם הייתי עושה את הדברים שעשיתי במדינה אחרת, יכולתי להגיד את זה, אבל אני עדיין לא יכול לנוח, ותכלס זה המזל שלי, כי בסוף העבודה היא המנוע. אנחנו חיים בטוב, לא חסר לנו כלום, אבל עוד לא עשיתי את זה בגדול. כשאקבל תפקיד ראשי ראשון בהוליווד ואחתום על כמה מיליונים, אני מבטיח לצלצל ולענות על השאלה הזאת”

“בניגוד לתפקיד שעשיתי ב'אדיפוס', יאסון הוא גבר חלש יחסית, סוג של אמן בנפש. רצינו גם לרכך אותו חיצונית ולכן השיער הארוך והבגדים הרחבים. אני מודע לעובדה שנדבקה לי תדמית של גבר־גבר. אני הרי משחק כדורגל ועשיתי הרבה דברים והרבה תפקידים שנחשבים למאצ'ו, אבל בפנים אני רחוק מזה, יש בי הרבה מאוד מיאסון”

“להיות נוכח או לא להיות נוכח - זאת השאלה. אנחנו מהנדסים את עצמנו בכל יום מחדש כדי שיקבלו ויאשרו אותנו, מה מוציא אותנו טוב ומה לא. רוב האנשים חושבים שלשחק דמות זה לשים מסיכה. בשבילי זה הפוך - לשחק דמות זה להוריד מסיכה. הרבה פעמים היופי של הדבר הוא דווקא מהלכלוך שלו, מהניגודיות. אנחנו הרבה פעמים רוצים להביא תמונה נקיה, להחביא את כל הלכלוכים, לסדר את הספה, אבל אז זה משעמם. כולנו משחקים משחק של 'הכל שלם', אבל כלום לא שלם”

“רוב האנשים חושבים שלשחק דמות זה לשים מסיכה. בשבילי זה הפוך - לשחק דמות זה להוריד מסיכה. המילים הן לא המילים שלי, התנועה היא לא שלי, התאורה, הריקוד. אבל בסוף, בכל תפקיד כזה אני חושף עוד חלק בעצמי, אחרת זה לא עובד, אחרת אין הקשבה, אין אמת. למה אנשים כ"כ אוהבים לראות סרטים, סדרות, תיאטרון? כי אתה יודע שזה לא הוא, אבל אתה מאמין לו - לא כי הוא שחקן טוב, אלא כי הוא מוכן להתפשט ולמצוא בעצמו את החולשות והפחדים של הדמות”

“יש לך בסטה, ואתה צריך להראות לאנשים מה יש לך למכור. תעבוד עליי או לא, יהיה קליק או לא. בעצם, כל אדם צריך לדעת לזהות את מי שמולו, לייצר אמפתיה ולהצליח למכור. זה לא משנה אם אתה מוכר את עצמך שם, בהצגה, מוכר קורקינטים או מוכר מוצרי ים המלח”

“אין לי איזה סטארט-אפ ולא עשיתי אקזיט, הלוואי ואני אהיה שם, לא אתנצל על זה. צריך להתאמץ בשביל דברים”

“זה היה מהיר מדי, ויחד עם זה כל כך עמוק ומשמעותי לכל מי שלקח חלק ולשמחתי גם לצופים הרבים. אני רק אגיד תודה על השיעור שלמדתי, שאיפה שהכי קשה לי לשחרר דווקא שם חבויים האוצרות הכי משמעותיים. או כמו שאמר פעם איש חכם: בעוד 20 שנה אתם תתחרטו יותר על דברים שלא עשיתם מאשר על דברים שעשיתם'. אינשאללה שנתראה בקרוב, מיכה חדאד.”

“לצערי הייתי כל הזמן ילד טוב. ההורים השפיעו עליי כל כך ושמרו עליי כל כך חזק וחינכו אותי בכזאת נוקשות, שלא הייתי ילד רע. אני לא זוכר שמישהו הצליח להשפיע עליי לרעה. אולי חבל.”

“אני מגיע כל שישי לארוחה משפחתית, לקידוש, לכדורגל בשכונה. הבית ברמלה והמשפחה הם השראה.”

“אני לא בא מהמגזר של כיפות סרוגות, זה יותר בקטע של לדבר עם אלוהים כאילו הוא חבר שלך. אני כל יום מדבר לאלוהים. אני יוצא למרפסת בדירה שלי ופשוט מדבר. האמת היא שהוא אחלה, אלוהים.”