יעקב משה חרל"פ

“יקירי, צמיד־רוחי, בשיר נפשי וחבוק נשמתי.”

“ידידי הרב הגדול בתורה ויראה, טהר לב וזך רעיון, כבוד ידידי וחביבי הרב המאור הגדול אוצר תורה ויראת שמים... אוצר חמדה, מלא ברכת ה' סיני ועוקר הרים כב' קדושת תורתו.”

“איש ברית תורתנו, [...] בגודל השימוש ויציקת המים [...] של התלמיד הגדול והמורם [...] זיקת לב ובשר ונפש ורוח ונשמה.”

“בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא, שיודעים הם שאם יעכבו בעד הפרחתה של הנקודה ההיא ימנעו בזה כל השפעת האורה והקדושה שבאה דרך הצינור הלזה... ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכול ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת.”

“בימים לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עליי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת 'שערי תורה', בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר 'אקדמות' לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם... הרגשתי שכולי אחוז שלהבת־יה, כל גשמיותי מתנדפת והולכת ונשמתי שהתקשרה בנשמת הרב מתנשאת ברום עולמות עליונים.”

“הצפייה לישועה היא הישועה, והייתה הצפייה לישועה עצמה עצמיות הישועה, והישועה לעצמיות הצפייה.”