טום ריגן

“אלו לא כלובים גדולים יותר, נקיים יותר, שהצדק דורש במקרה של שימוש בבעלי־חיים לצורך מחקר, למשל, אלא כלובים ריקים; לא משקים 'מסורתיים', אלא חיסול טוטאלי של כל מסחר בבשר של חיות מתות; לא ציד ומלכודות 'הומאניים יותר', אלא הכחדה טוטאלית של המנהגים הברבריים האלה.מפני שכאשר אי־צדק הוא מוחלט, על אדם להתנגד לו באופן מוחלט. לא הייתה זו עבדות 'מתוקנת' שהצדק דרש, לא העסקת ילדים 'מתוקנת', לא דיכוי נשים 'מתוקן'. בכל המקרים הללו, ביטול טוטאלי היה הפתרון המוסרי היחיד. להסדיר אי־צדק בחוק זה להאריך אי־צדק.”

“יש פעמים, והן לא נדירות, שעיניי דומעות כאשר אני רואה, קורא או שומע על מצוקתם הבזויה של בעלי־חיים בידי בני־אדם. כאבם, יגונם, בדידותם, חפותם, מותם. כעס. זעם. רחמים. צער. שאט־נפש. כל הבריאה כולה נאנקת אל מול כמות הרוע שאנחנו בני האדם המטנו על יצורים חסרי אונים ואילמים אלו. זהו לבנו, לא רק ראשנו, הקורא לסיום כל הדבר הזה, הדורש מאיתנו להתגבר, למענם, על ההרגלים והכוחות שמאחורי הדיכוי השיטתי שלהם.”