Friedrich Nietzsche

“רוב כתביו של פרידריך ניטשה עשויים מאמירות (אפוריזמים) ומסות קצרצרות. פרשניו מבינים זאת כביטוי של הסתייגות מבניית מערכת תיאורטית שיטתית, וכהצהרה כי אין בנמצא אמת אחת אחידה ומוחלטת, אלא נקודות מבט (פרספקטיבות) רבות וארעיות.”

“פרידריך ניטשה הוא היחיד בעידן המודרני האומר דבר־מה מהותי על המוסר.”

“אומר 'לא' זה, שאינו יודע אלא לכלות ולהרוס ולשולל, נשתלשל ונעשה לאומר 'הן' היותר גדול של האנושיות.”

“הוכיח הלכה למעשה, כי יסוד עולמו של היחיד הוא בתוכו ומשם הוא צריך להתחיל את בניין עולמו, בכדי שיהיה הבניין מתאים אל היסוד, ולדחות כל מה שסותר אותו מבחוץ.”

“הענקתי לאנושות את העמוק בספרים. וזה מחייב כפרה כבדה! זה מוציא אותך מכל מגע אנושי, זה יוצר מתח ורגישות עד לבלתי נשוא. אתה נעשה כחיה שפוצעים אותה בלי הפוגות. והפצע הוא אי-שמיעת תשובה, בת-קול של תשובה, והנטל, אשר בקשת להעבירו, לשתף אחרים בו... אתה חייב בדרך מבעיתה לשאתו על כתפיך לבדך.”

“תנחש אדוני, מי נטל ב"הנה האיש" את חלקו הגרוע ביותר? האדונים הגרמנים ; דברים איומים אמרתי להם...על מצפונם של הגרמנים רובץ למשל סילוף משמעותו של הרנסאנס. התקופה ההיסטורית האחרונה — וזאת ברגע, בו הערכים הנוצריים, ערכי הדיקאדנס, הודברו, כשצמרתה הרוחנית עצמה גברה עליהם בעומקי האינסטינקטים שלה, ובעזרת האינסטינקטים־שכנגד, בעזרת דחפי־החיים. להתקיף את הכנסייה — פירושו של דבר היה לכונן מחדש את הנצרות.”

“שבועות אלה הקדשתי ל"שינוי ערכים". אתה מבין את המונח הזה? למעשה, הצורף הוא האדם המועיל ביותר מכל המצוי: כוונתי למי שהופך דבר פחות־ערך, נקלה, לדבר בעל ערך ואפילו לזהב.”

“בקי אני בנפש האדם די־הצורך לדעת עד מה תשתנינה הדעות עליי לאחר חמישים שנה ואיזו עטרה של יראת־כבוד תעטר אז את בנך דווקא בזכות הדברים שבגללם גידפוני והשמיצוני עד כה. כי זה גורלי — מימי ילדותי ואילך לא לזכות למילה עמוקה אחת, לאות של הבנה, ואף אינני נזכר, שאי־פעם התלוננתי על כך...הידיעות מפרגוואי באמת מהנות מאוד! ובכל זאת עדיין רחוק ממני חשק קל שבקלים להימצא בשכנותו של גיסי האנטישמי. השקפותיו והשקפותי שונות הן: ואינני מצטער על כך.”

“שלחתי זה מקרוב ספר. שמו: "מעבר לטוב ולרוע" (...לא על מנת שתקראי בו, ופחות מזה שתביעי בפניי את רשמייך. נניח שמותר יהיה לקרוא בו בשנה 2000 בערך).”

“ידידתי הנכבדה, בינתיים צעדתי את צעדי המכריע, הכל בסדר. כדי שיהיה לך מושג במה מדובר, אני מצרף את אגרתו של "קוראי" הראשון — ידידי הוונציאני המצויין, ששוב משמש לי עוזר בעת ההדפסה. אני יוצא מגינואה, מהר ככל שאוכל, והולך להרים: השנה אינני רוצה לדבר עם איש. שמא את מבקשת שם חדש בשבילי? הוא מצוי בלשון הכנסייה: אנוכי...האנטיכריסט. אנא, אל ניגמל מן הצחוק!”

“לבסוף, לוּ היקרה שלי, אני חוזר על בקשה מקרבֿ לב משכבר הימים: היי למי שאת! בתחילה חש האדם צורך דוחק להשתחרר מהאזיקים הכובלים אותו, ולבסוף הוא צריך לשחרר את עצמו מהשחרור הזה! כולנו סובלים באופן זה או אחר ממחלת האזיקים, גם לאחר שניתצנו את השלשלאות.”

“היפה הוא תוצאה של עוצמה רבה. אנו יכולים להחשיב את היפה כביטוי של רצון מנצח, כתיאום אינטנסיבי ביותר, כהכנסת סדר בכל הרצונות האלימים, וכנקודת איזון יציבה בין כוחות מנוגדים.”

“כאשר קיים ניגוד או חוסר תיאום בין שאיפותיו של האדם, עלינו להסיק כי אנו עדים להחלשת הכוחות העומדים מאחרי הרצון.”

“גאים אנו על כך שאיננו נאלצים עוד להיות שקרנים, מלעיזים, מחשידי החיים.”

“אני מורה את אמירת 'לא' לכל מה שמחליש, מה שמתיש. אני מורה אמירת 'כן' לכל מה שמחזק, מה שאוגר כוח, מה שמצדיק את רגש הכוח. עד כה לא הורו לא את זה ולא את זה: הורו מידות טובות, ביטול עצמי, רחמים, ואפילו את שלילת החיים הורו.”

“כל היודע איך נוצרת תהילה כלשהי, יתייחס בחוסר-אמון גם כלפי אותה תהילה שזכתה לה המידה הטובה.”

“בל נשלה עצמנו! הזמן רץ קדימה — היינו רוצים להאמין שכל מה שמצוי בתוכו רץ קדימה.”

“דבר אינו בעל ערך גדול יותר מאשר להגיע לרמה גבוהה של עוצמה.”

“מוסריות היא הפניית־עורף לרצון הקיום.”

“אין לך דבר זול מן התשוקה!”