Benny Gantz

“ההזיות הללו התרחשו הרבה מעל לקומתו של סרן גנץ, שחזר מאמריקה להוט למשימה קרבית אך נשלח לעמוד בראשות מדור במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי. גנץ התמרד, ברח מהבסיס ברמלה ודרש פלוגה. הוא קיבל, בפאתי ביירות, שלוש מחלקות נפרדות שחוברו להן יחדיו, לחילופי אש ולפשיטות. יצא שהחמיץ את ההתכתשות הגדולה האחרונה (בינתיים) עם צבא סדיר ומשוריין, הכוח הסורי בלבנון בגזרה המזרחית; אבל לא את הרושם הברור שהמאפיין העיקרי במלחמה הוא תוהו ובוהו. כשהתבקש פעם לשחזר במלה אחת את חוויית הלחימה והפיקוד בלבנון, השיב: 'בלגן'.”

“גנץ היה בקיץ 1982 קצין צעיר בצנחנים, חמש שנים בצבא, בוגר מבצע ליטני. כמפקד פלוגה שהצטיין בתפקידו והכל חזו לו עתידות, הוא נשלח להשתלמות של הכוחות המיוחדים האמריקאיים, עד אוגוסט 1982. כך החמיץ את החודשיים הראשונים של המלחמה, אבל למד לקח חשוב: התכנונים המרהיבים שהכיר, כולל איגוף עמוק והנחתת כוח מצפון לביירות, נגנזו לטובת דשדוש מפרך, בין השאר כדי לא להסגיר - לעולם ולמתנגדים מבית - את מטרתה האמיתית של היציאה למלחמה: סדר חדש בלבנון.”

“מצד אחד תמיד שמחתי שאיש כזה נמצא במערכת הצבאית ויכול להשפיע במקומות האלו, אבל גם היה לי ברור שהוא צריך להיות מנהל בית–ספר או איזה מוביל שינויים בחברה הישראלית. אין ספק, בני הוא איש חינוך אמיתי, עמוק וכריזמטי. הוא תמיד נתפס בעיניי כדמות סמכותית - גם בגלל הגובה שלו, שהוסיף הרבה, אבל לא רק. הרבה פעמים הכריזמה של המג"דים נובעת מכך שהחיילים פוחדים מהם, מכך שהם משרים אווירה של 'סכין בין השיניים'. אצל בני היה מאז ומעולם ראש בין השיניים, והראש הוביל. זה היה הסוד שלו כבר אז.”

“בגלל שהוא סופר–אינטליגנט ואיש חינוך, בני כל הזמן ניסה להספיק לדעת עוד ועוד. תמיד היו לו ספרים בחדר, גם בזמן קו, וזה אף פעם לא הספיק. הוא תמיד רצה לקרוא עוד סיפור טוב.”

“בני הוא איש ספר. אני זוכר שבשעות הקטנות של הלילה, אפילו באמצע שומקום, הוא היה יושב זרוק איפשהו עם ספר. גם כשהיינו נשארים בשבתות, הוא תמיד היה מוצא לו פינה שקטה וקורא.”

“אני הכרתי אותו גם בנסיבות שבהן הוא הרים את הקול. זה בפירוש קרה כמה פעמים, ודווקא כלפיי, בחדרים סגורים. אני אמנם הייתי המפקד שלו, וגם מבוגר ממנו, אבל בני הוא איש עקרונות שעומד על שלו. כשדברים לא נראו לו וכשההחלטות נדמו לו כשגויות, הוא לא שמר בבטן. הוא דבק באמונה שלו ללא מורא ובלי פשרות, גם אם זה היה כרוך לפעמים בהרמת הקול.”

“היינו ביחד במארבים בלבנון, תחת אש, ואני חייב להגיד שהייתה שם תחושה שיש מישהו שנמצא ושולט במצב. בני לא צווח וגם לא התלהם. אפילו כשירו מסביב, הוא נתן לנו תחושה של מישהו שיודע מה קורה.”

“היו שני לילות ברצף בהם זיהינו שתי חוליות מחבלים על הגדר. זה היה אירוע מורכב בשטח סלעי, שהתרחש תחת גשם זלעפות, וכלל הזזת טנקים ומכשירי ראיית לילה. חיסלנו שישה מחבלים שהגיעו למרחק של מאה מטר מקיבוץ משגב עם, ולא ספגנו אף פגיעה. מדובר במצב מורכב שבו צריך להעמיד טנקים במקומות נכונים וגם לתת הוראות ברורות וחד־משמעיות של מה צריך לעשות. בזכות בני, העסק הזה עבד כמו שצריך.”

“כל אחד יגיד שהתקופה הכי משמעותית בשירות שלו הייתה בזמן שהיה מג"ד 890, אבל בזמן שבני מילא את התפקיד היה אצלנו הרבה מאוד מגע עם האויב. זו הייתה תקופה מאוד מעצבת עבור כולנו. הרגשנו שאנחנו באמת מממשים את התפקיד שלנו. אתה רואה את אורות היישובים ואת האזרחים שאתה מגן עליהם כל יום, ותחושת ההכרה במשימה כל כך חזקה, עד שבמהלך התקופה הזו השתנינו מאוד”

“לא פעם דיברנו בינינו בגדוד על זה שביום מן הימים הוא עוד יהיה רמטכ"ל. ידענו את זה מיד כשנחשפנו לאופי שלו וליכולת התפקוד ברגעים קשים. מפקד מוכיח את עצמו כשהוא מקבל החלטות קשות גם תחת לחץ. אם הוכחת את עצמך בתור מג"ד, אז אפשר לנחש שגם במצבים יותר מורכבים בהמשך יהיה על מי לסמוך. בני צלח את מבחן האש. אין ספק, ידענו שהוא יגיע משם רחוק.”

“בני, שהיה המג"ד שלי באותה תקופה, הוא אחד המפקדים שהשפיעו עלי לעומק בשירותי הצבאי. שקט, שקול, חכם ומתפקד בצורה מדהימה תחת אש.”

“'נבון, שקול, מבריק ושובב', זוכרים אותו חייליו ומשחזרים את סיפור מסע הכומתה מאנדרטת הצנחנים בתל נוף דרך גבעת הרדאר לכותל המערבי. המג"ד הכתיב קצב מטורף, פלוגה א'- שגנץ היה בה הסמ"פ- צעדה במאסף. אחרי שעברו בקיבוץ גזר הופתעו הכל לראות את גנץ מפטרל לאורך הטור על זוג אופניים שסחב מאחת החצרות, מדווש להנאתו ומצלצל בפעמון כאילו הוא בטיילת, 'מבסוט כמו ילד וחיוך קונדסי על פניו'. הכל היו משוכנעים שאברוצקי לא ישתוק על המעשה, אבל המג"ד הצטרף לצחוק הכללי.”

“בני- חותא.”

“כששאלו את גנץ רגע לפני הפרישה מצה"ל בסוף נובמבר 2010, מה התחנות המרכזיות בשירותו, הוא לא נקב באירועים או בתפקידים דרמטיים או יוקרתיים. מבחינתו, השיא האישי נרשם כאשר היה מג"ד צעיר בגדוד 890 של הצחנים ב-1987, בעת "מבצע שלמה" להעלאת יהודי אתיופיה, עת היה מפקד יחידת שלדג, שהייתה אחראית על האבטחה, והאירוע האחרון - הביקור שערך במחנה הריכוז ברגן בלזן. 'הרשימה הזאת מאוד מאפיינת את בני. צניעות, חוסר יהירות, ללא אבק כוכבים. הוא מכיר את הצבא מכל הכיוונים ומכל הזירות', סיכם קצין ששירת תחתיו.”

“ככה זה גנץ. כיסאות לפני הכול.”

“בני הוא אחד החכמים שאני מכיר, יש לו יכולת ניתוח מדהימה, ומה שבולט אצלו היא המנהיגות השקטה והלא מתלהמת. יש לו קסם לא ליצור התנגדות והוא גדול בלאחד שורות. נדמה לי שזה הבסיס שלו.”

“אתה מכיר את צה"ל היטב וצה"ל מכיר אותך. זה חשוב היום, זה חשוב משום שאתה תמצא בוודאי את הדרך המיוחדת שלך, שמשלבת נחישות שקטה, רוגע ודרכי נועם כדי להבטיח המשכיות ולהבטיח יציבות.”

“כפר אחים הוא מקום שטבוע בי. הוריי היו מקימי המושב - הם היו כאן ראשונים, לבדם. היום אבי קבור פה, ואמי ואחותי עדיין גרות פה. אני מגיע למושב בממוצע פעם בשבועיים-שלושה. בעבורי, כפר אחים היה כל החיים. האווירה במושב והחינוך שקיבלתי מהוריי, ובפרט מאבי, הם שהולידו את הרצון שלי להגיע לשירות קרבי.”

“הפעלנו את העוצמה שלנו בצורה הכי מבוקרת שאנחנו יכולים, אבל אין לנו שום כוונה לוותר על הנחישות שלנו ואין לנו שום כוונה לא לעמוד במשימות שלנו.”

“אנחנו נצא למתקפה. היא תהיה מתקפה משולבת יבשתית ואווירית. בתיאום קרוב עם הפעלת כל העוצמה הן בנתיבי ההתקדמות והן במרחבים שאליהם אנו הולכים. תפיסת השליטה האמיתית על המרחב. בהמשך למאמץ האש בתוך רצועת עזה על כל המוקדים תהיה בערנות מוגברת של מערכי ההגנה. אנו עושים את כל מה שאפשר בעוצמה הנדרשת וכמו חיילים ישראלים וגאים.”