Amy Bloom

“Love at first sight is easy to understand”

“Sophisticated readers understand that writers work out their anger, their conflicts, their endless grief and rolling list of loss, through their stories. That however mean-spirited or diabolical, it's only a story. That the darkness in the soul is shaped into type and lies there, brooding and inert, black on the page, and active, dangerous, only in the reader's mind. Actually, harmless. I am not harmless.”

“My grandmother tended to divide life into 'nice' and 'not so nice.' Life in America, her apartment, her grandchildren: 'nice'; life before 1915: 'not so nice.' That's all I heard.”

“If the characters are not alive to me, it doesn't matter how good the sentences are. It just becomes all cake and no frosting.”

“When I was a little girl, I thought I was Sydney Carton in Dickens' 'A Tale of Two Cities.' I don't think anyone else did.”

“I am interested in struggle - between our hearts and our head, between principle and desire - and one of those struggles is with mortality; and no one at all is immune to it, which makes it even more interesting to me. Some people fall in love, some don't. Some sky dive, some don't. Everyone who lives, ages.”

“If you're an American reader, you can love short stories the way other Americans love baseball; this is our game, people! We have more than two hundred years of know-how and knack, of creativity.”

“I usually don't have to do a lot of research in my work, as I'm writing about something I'm already familiar with.”

“I'm sure I've been influenced by every fine writer I've ever read, from Dickens and Austen to Auden and Jane Hirshfield. And also, the short stories of Updike, Cheever, Munro, Alice Adams, and Doris Lessing. And the plays of Oscar Wilde. And paintings by Alice Neel and Matisse.”

“Nonfiction is both easier and harder to write than fiction. It's easier because the facts are already laid out before you, and there is already a narrative arc. What makes it harder is that you are not free to use your imagination and creativity to fill in any missing gaps within the story.”

“Whenever you see shrinks on television, they're so clearly written by patients. They're either idealized or they're demonized or they love their patients. All they ever think about is their patients.”

“האושר לא יכול למחוק את העבר, אבל אני חושבת שהרבה אנשים מצליחים למצוא את האושר, למרות האובדן שנותר בחייהם, ולחיות במקביל עם שניהם.”

“התחלתי ללמוד לנגן אצל מר קנטי. הוא כיבד אותי בעוגיות בטעם יין, ולא בשוקולד. יום אחד הוא רכן קדימה כדי להפשיל את שרוולי מעל פרקי ידי הכואבים, וראיתי את יופיי לובש צורה בעיניו. גם אני אהבתי אותו.”

“כעבור עוד זמן קצר התחלתי לפשוט את בגדי. העונג על פניו של מר קליין השכיח ממני את כל מה ששמעתי בשיחותיהם החרישיות של הורי ואת כל מה שראיתי במראה שלי. בחרתי להאמין למר קליין.”

“היה לנו סוג של שגרת חיים בבית הקיץ שנשאר אתך תמיד כמופת לנוחיות, לחיים שיכולים לענג. היינו מתעוררות מוקדם בבוקר, מאזינות לציפורים הצווחות ומסלסלות בגרונן, ומכינות לעצמנו ארוחת־בוקר.”

“אבי משך אליו את הבאים ואימץ אותם אליו כה חזק, עד שראיתי את רגלם מתרוממת בקו ישר מהרצפה. ליזי ואני נקטנו גישה פסיבית יותר והנחנו לאורחים לעשות בנו כרצונם, ללטף, לטפוח קלות, לחפון את פנינו בכפות ידיהם.”

“האושר לא יכול למחוק את העבר, אבל אני חושבת שהרבה אנשים מצליחים למצוא את האושר, למרות האובדן שנותר בחייהם, ולחיות במקביל עם שניהם.”

“התחלתי ללמוד לנגן אצל מר קנטי. הוא כיבד אותי בעוגיות בטעם יין, ולא בשוקולד. יום אחד הוא רכן קדימה כדי להפשיל את שרוולי מעל פרקי ידי הכואבים, וראיתי את יופיי לובש צורה בעיניו. גם אני אהבתי אותו.”

“כעבור עוד זמן קצר התחלתי לפשוט את בגדי. העונג על פניו של מר קליין השכיח ממני את כל מה ששמעתי בשיחותיהם החרישיות של הורי ואת כל מה שראיתי במראה שלי. בחרתי להאמין למר קליין.”

“היה לנו סוג של שגרת חיים בבית הקיץ שנשאר אתך תמיד כמופת לנוחיות, לחיים שיכולים לענג. היינו מתעוררות מוקדם בבוקר, מאזינות לציפורים הצווחות ומסלסלות בגרונן, ומכינות לעצמנו ארוחת־בוקר.”