Aleksandar Hemon

“I cannot live or write without music. It stimulates the normally dormant parts of my brain that come in handy when constructing fiction.”

“I did not intend to stay; I had no experience in the United States - I may have been here less than 24 hours - but I knew I would never get inside there. And 'there' not being America necessarily, but that harmonious mode of living that some people are lucky enough to have in this country.”

“I cannot stand that whole game of confession, that is: Here I have sinned, now I'm confessing my sins, and describing my path of sin and then in the act of confession I beg for your forgiveness and redemption.”

“I tend to wait for true stories to mature into fiction. Most of my fiction grew out of a long-germinating real-life situation.”

“I recognized him then; that is, I finally comprehended what I had known but had never been able to formulate: he had always been complete. He had finished the work of becoming himself, long before any of us could even imagine such a feat was possible.”

“In Bosnian, there's no distinction in literature between fiction and nonfiction; there's no word describing that.”

“I suppose I'm interested in sorrow, which is very different from depression or despair. Sorrow is continuous with the world; it allows for creativity.”

“One of the most despicable religious fallacies is that suffering is ennobling, that it is a step on the path to some kind of enlightenment or salvation.”

“I told her I hated normal people and the land of the fucking free and the home of the asshole brave, and I hated God and George and all and everything.”

“I have two homes, like someone who leaves their hometown and/or parents and then establishes a life elsewhere. They might say that they're going home when they return to see old friends or parents, but then they go home as well when they go to where they live now. Sarajevo is home, Chicago is home.”

“I'll take any life in which I can make choices and have agency, and America is not a bad place for all that.”

“I resist when someone calls me a novelist: it implies some kind of inherent superiority of the novel. I'm not a novelist, I'm a writer.”

“קול של סופר אמריקני ציניקן, הרואה את העולם דרך משקפיים מחוספסים, נטולי תום לחלוטין... נע בין זהויות, ומנסה ללא הרף להגדיר את זהותו שלו, שהיא בעצם זהות מאוד מוגדרת – הכול עניין של החלטה, הרי זהות היא לא דבר הומוגני.”

“בורא עולמות מומצאים ועולמות שקיימים ומערבב ביניהם, כך שהקורא לא יכול לדעת מה אמיתי ומה מדומיין.”

“במרחב המדומיין של הספרות הרגשתי נינוח ובטוח – שם לא היו אב נעדר, אם מדוכאת, בריונים שאילצו אותי ללקק את דפי הספר.”

“כששואלים אותי למי אני כותב, אני אומר שאני כותב עבור כולם ועבור כל אחד באופן אישי.”

“כל מה שאני יודע על כתיבה למדתי מסופרים אחרים ומהספרים שלהם.”

“הם משתוקקים לירות בו, ודווקא הלהיטות הזאת גרמה לו לרצות לחיות. הוא רצה שימשיכו להיות מוטרדים מקיומו.”

“החורף המאוחר התעלל בעיר בעליזות. שלגי ינואר הזכים וצינות פברואר הסגופות חלפו להם.”

“הם צפו בשלווה הקצבית של הגלים הקרֵבים והרהרו בכל הדברים הטובים שעשויים לקרות.”