“מאוחר אותו לילה מצא אותו שרמן, חברו־למחזור בווסט פוינט (West Point), תחת עץ דולף, צווארון סגינו מורם עד אוזניו. כמו מפקד־המשנה המבוהל לפניו, גם שרמן בא לדבר על נסיגה, אבל 'הבהק פתאומי של תבונה' הדריכו לנהוג אחרת. 'ובכן, גרנט,' אמר, 'השטן בעצמו עבר עלינו היום, נכון?' גרנט שאף את עשן הסיגר, הרמץ המתלקח האיר את קלסטרו הנאה, הכחוש, הנמרץ. 'כן,' אמר. 'כן. אבל מחר נדפוק אותם.' וכך עשה. גדול מצביאי מלחמת־האזרחים האמריקנית החל עולה מאלמוניותו.”