“מאוחר אותו לילה מצא אותו שרמן, חברו-למחזור בווסט פוינט (West Point), תחת עץ דולף, צווארון סגינו מורם עד אוזניו. כמו מפקד-המשנה המבוהל לפניו, גם שרמן בא לדבר על נסיגה, אבל "הבהק פתאומי של תבונה"הדריכו לנהוג אחרת. "ובכן, גרנט," אמר, "השטן בעצמו עבר עלינו היום, נכון?”