“ואז, בעודך מחטטת בארון, את מגלה אותו – את הילד שלך, כפי שהיה אז – בן שנה וחצי, עוד לא מדבר, מריח מדייסה עם תפוח, פניו נפוחות מבכי, אבוד אבל נמצא, מחכה לך כל עשרות השנים הללו ברווח שמאחורי התיבה, בלי להיות מסוגל לקרוא לך – והנה, חזרת.”