“אנו לא מאמינים יותר בשלמות, לא בשירה ולא במחשבה, אנו מכירים למעשה ביחסי. לא נשאף עוד להגיע לצורת השיר המושלמת ביותר. במקום שכלולים דקים של פראזות ומילים, הנטייה תהיה לעבר יצירת אפקט כללי; מה שמסלק כמובן את המשקל ואת מספר ההברות הסדור ממעמדם כאבני הבוחן לשלמות המילולית. אנו לא מעוניינים עוד שבתי השיר יעוצבו וימורקו כמו אבני חן.”