“רון ויזלי היה חלק מחיי מאז שאני בן 11 ואני לא יכול לחכות לפגוש אותו שוב בשלב הזה של החיים. יש דבר מה מיוחד, מעין סגירת מעגל, בכניסה המחודשת לנעליים של רון, עכשיו, כאשר שנינו אבות; אני מרגיש שזה, בעת ובעונה אחת, מוּכָּר וחדש לגמרי.”