“בניגוד להצהרות האופייניות לטרוריסטים, המלאות רטוריקה מנופחת ודרישות לוחמניות, הודעותיו של הפנטום לא העלו דרישות בלתי־אפשריות. הוא פשוט רצה שאמריקה תתבונן בעצמה ותתקן את דרכיה. מבחינה זאת היה בתוכחותיו משהו כמעט תנ"כי, ובמשך הזמן הוא החל להישמע פחות כמהפכן פוליטי ויותר כנביא מיוסר, מפציר. ביסודו של דבר, הוא רק נתן ביטוי להרגשתם של רבים, ובחוגים מסוימים נמצאו גם מי שקמו והביעו תמיכה במעשיו.”