“החמלה השופעת שחשים משוררים כלפי דברים רגילים ופשוטים, והחמלה מנחה אותם לקשט את הדברים האלה במו תפיסתם; כי לוּ היה גן־עדן, זה היה בוודאות המקום שבו הכיעור הנורא של חיי אנוש היה קם ונהיה במודעוּת עצמית כפי שהמשורר יצר אותו.”