“אני מניח שהייתי מוותר על החלק שאנשים מזהים אותך ברחוב. זה לא מפריע לי, אבל לפעמים זה מביך. אני סוג של אדם פרטי, אפשר להגיד. אני לא יכול להגיד שאני לא אוהב שמזהים אותי, זה נחמד לשמוע ממישהי ‘היי, אני אוהבת את העבודה שלך, אני אוהבת את הסדרה, אפשר תמונה?', אבל זה גם מביך לפעמים, כשאתה נמצא במקום כלשהו ואנשים בוהים בך או מצלמים אותך סתם ככה, זה ממש מביך אותי. אני מעדיף שמישהו יבוא ויבקש תמונה אמיתית מאשר שיצלם אותי בחצי הגנבה.”