“בתחילה, התנועה הציונית לא רצתה שהיהודים יהגרו ממדינות ערב לפלסטין משום שהיא שאפה לבנות מדינה יהודית אשכנזית בעלת אופי מערבי אירופי, אלא שהיא דרשה מהם תמיכה פוליטית, כספית ותקשורתית ... המצב השתנה לאחר הקמת המדינה כאשר כוחות הצבא הישראלי כבשו שטחים נרחבים יותר ממה שקבעה החלטת החלוקה ולאחר שהציונים התאכזבו מכך שיהודי אירופה לא הגיעו בהמוניהם לישראל לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה. הם קיוו שאלה יגיעו אליה בעטיים של הדיכוי והסבל שגרמו להם הנאצים והפשיסטים.”