“עשיתי מעצמי את מה שלא ידעתי, ואת מה שיכולתי לעשות מעצמי לא עשיתי. הברדס שלבשתי לא היה נכון. זיהו בי מיד את מי שלא הייתי, ולא הכחשתי, ואבדתי. כשרציתי להסיר את המסיכה, היא היתה צמודה לפנים. כשהסרתי אותה והבטתי בעצמי במראה, כבר הזדקנתי. הייתי שתוי, כבר לא ידעתי כיצד ללבוש את הברדס שלא הסרתי. השלכתי את המסיכה וישנתי בחדר ההלבשה כמו כלב שההנהלה סובלת את נוכחתו כיון שהוא אינו מזיק, ואני הולך לכתוב את הסיפור הזה כדי להוכיח שאני נשגב.”