“כאותם רודפי שמלות המתגרים מעצם האימה שמא ייתפסו בשעת מעשה, בראש חוצות, במורד גבעה, בגני טווילרי, בתוך משתנה ציבורית או על ספסל, שב אליו אונו לרגע, והוא עט על הוונטרילוקיסטית המוסיפה להקים בקולה מהומה מחוץ לחדר, והתענג במידה שלא תשוער על האנדרלמוסיה, על הבהלה של מי שסכנת נצח מרחפת מעליו והוא נחפז לעשות את תועבותיו.”