“אחרי שהפרסומת של אל על פורסמה הרגשתי שזה קצת גדול עליי, ונסעתי לניו יורק כדי להיות אף אחד לשנתיים, עבדתי בספריית וידאו וחייתי חיים קטנים, רק בשביל להכניס דברים לפרופורציה, כי הרגיש לי שזה עלול לצאת מפרופורציה. בעקבות הצלחה אוטומטית ומהירה בישראל, או שהופכים להיות מנחים בערוץ הילדים, או שחוזרים בתשובה. רציתי לעשות 'פוס' להכול ופשוט להיות. בשקט. לפני כן על כל יום צילום הייתי צריכה חודשיים להרהר, לבהות קצת ביקום, לחשוב על המצב, זה היה יותר מדי בשבילי.”