“להגיע ככה, בשישי, ועוד אחרי שכבר סיימו לאכול צהריים. ודבר ראשון הניחה שתי קופסאות תאנים על השולחן, מקריבה מנחת שלום, כאילו לא גדלה בבית הזה, כאילו היא לא יודעת שכבר אין לה, לעדנה, מה לעשות בשפע התאנים שעל העץ הגדול שבחצר, חולקת עם הציפורים, הדבורים, הזבובים, הברחשים, הרימות, השכנים, רוקחת ריבות, מחטאת צנצנות.”