“כבר במעברה התנסיתי בדוגמנות. הייתה שם תופרת שקנתה בדים פרחוניים והכינה מהם פיג'מות, ואני הייתי מדגמנת לה אותם. בגיל 15 התחלתי לפרוח ולא הייתי מודעת לעצמי בכלל. הייתי ועודני ביישנית, ועד היום אני לא חושבת שאני יפה או שהייתי יפה. אבל יום אחד עברתי ברחוב בעכו וצלם ביקש לצלם אותי. אחרי שהצטלמתי, הוא הציב תמונה ענקית שלי בכניסה לסטודיו שלו, וכך כולם הכירו אותי. ואני? אני הייתי מקטרת לאמא למה אין לי עור שחום ולמה אני כל כך גבוהה שמושיבים אותי בספסל האחרון בבית הספר.”