“ירייה בודדת קטעה את השקט. לא ייחסתי לה חשיבות מיוחדת והמשכתי לנגן. כעבור מספר רגעים נכנס לחדר המורה שלי ואמר שהוא רוצה לדבר איתי. הוא לקח אותי לטיול במשק וסיפר לי שאמא הייתה באימונים ונפצעה קשה מאוד. המשכנו ללכת והוא חזר ושאל אם אני מבינה שאמא שלי במצב אנוש. כנראה הוא קיווה שבכוחות עצמי אגיע למסקנה שאמא מתה. כשנכנסתי באותו יום לחדר אוכל של הקיבוץ ראיתי על לוח המודעות את שם אמי. ‘לאה שרשבסקי', היה כתוב שם, ‘זקופת הקומה ויישרת הצעד בת ה־32 איננה'.”