“אוקיינוס של שחרית נהם דרך קופסאות. צלעות אספלט משורגות נמתחו לעומק העיר. מוזיקת-שמש דילגה בין דוכני מיץ. לעיר יש דופק של חולה אפילפסיה. לא בית-פזמון, אלא רסק של קונבנציות (על החתרנות, 2016).”