“הדאדא היה, יותר מכול, הלוך רוח, מין סוג של אנרגיית נעורים מטושטשת שהעיפה ניצוצות: אנדרה ברטון יושב מול המדורה, מבשל את תפוחי האדמה של הקאנון הספרותי, צולה שיפודים שעליהם שזורים נתחי מרשמלו חולניים של ההיסטוריה שהביאה למלחמת העולם הראשונה; כאילו יד ענקית, אולי אלוהית (חייזרית, פון-דניקנית), שלפה איבר פנימי מדמם ואקוטי של כדור הארץ, טלטלה והחזירה למקום. הניתוח נעשה בתנאי שדה. הגוף לא לגמרי קיבל את האיבר בחזרה (על החתרנות, 2016).”