“אנא, התייחסו למקום הזה בחרדת קודש. ראו במשכן הכנסת מעין 'מקדש מעט'. אל תתנו למלעיזים, ללועגים ולציניקנים להסיח את דעתכם ולרפות את ידיכם. אתם נכנסים היום לְתפקיד, שאין שני לו בשליחות הציבורית. שאו על כתפיכם את משא העם; היו קשובים לציבור... כהונת חבר הכנסת אין משמעותה שיכרון הכוח או המעמד; לא שררה היא אלא עבדות. כי כך יש לראות את התפקיד – מילוי שליחות בשירות הציבור, זה שבחר בכם וגם זה שלא.”