“אני קשוב מאוד, וכשאני רואה שחקן טוב אני כמו הילד שרואה את ההצגות הראשונות שלו. אני מגיע לרגע הזה שמשהו הולך להתפוצץ בקרבי וכשזה נגמר אני צועק 'בראבו' כזה. לרגע הזה אני מייחל והוא לא יכול לבוא אצלי באופן טבעי. לא הייתי מגדיר עצמי אליטיסט, אלא הייתי אומר שאני אדם שמסתגל לכל מצב ולכל חברה. אף פעם לא אתן למישהו להרגיש מעלי או נחות ממני. למען האמת, כשמדברים על קולנוע, ההצלחה היא בשכבות העממיות שלא באות לתיאטרון.”