“ידעתי בדיוק למי אני כותבת, כי הייתי הגננת הראשונה בקיבוץ יגור ומחנכת לילדים, הכרתי מקרוב את הבעיות הגדולות והשמחות הקטנות שמרכיבות את עולמם. למשל, 'הבית של יעל', שמספר על ילדה שחיפשה מקום שיהיה רק שלה. כתבתי אותו כשבקיבוץ לא היה לשום ילד פינה עצמאית משלו. שנים סיפרתי סיפורים לילדים והתגובות שלהם עזרו לי ללטש אותם ולייצר את התוצאה הסופית.”