“במשך שעות על שעות הכותב נמצא עם עצמו. דברים לא זזים כפי שהיה רוצה; מה שהיה נראה פתור מסתבך מחדש, ומה שהסתבך מסתבך עוד. לאט לאט הוא מתחיל לאבד אמון בעצמו, וכמו אדמה שעומדת יבשה יותר מדי זמן, להיסדק. וכל אותם פחדים בלתי מוסברים מכישלון, אותו חלום רע שהמילה הכתובה חדלה לציית לו – מתחילים להזדחל אליו. זו לא ביקורת עניינית, ולכן ברגע שהוא ישוב להיות הוא, גם היא תחזור לחור האפל שממנו באה.”