“הלל מתיישב על המיטה והיא מתנודדת תחתיו. יורד לארץ, מוצא את הרגל המעוקמת, מקמט כוס נייר לשניים ותוחב מתחתיה ושוב מתיישב. ועל המיטה הזאת חיים נרדם כל לילה, או שלא. ופתאום כל מה שמקנן בו, כל הדברים השואבים האלה של אמצע החיים שהיומיום שלו עשוי מהם, המימוש או אי המימוש, ההתקדמות, ואיזו התקדמות, ולאן. ולמה בעצם. ומה חושבים ומה לא חושבים ומה לעשות כדי לשנות את מה שצריך שינוי - פתאום הכל גווע.”