“סדקים שנדמה היה שנאטמו עם הזמן מתרחבים כל כך עד ששוב היא מרגישה שתחושת האני המוצקה שלה מתמוססת ומתערערת... ובבת אחת, ובלי שתינתן לה האפשרות לבחור, היא נעקרת מתוך עצמה ונהיית הוא. אמנם קדם לכך תהליך שבמהלכו התחדד עורה, אבל ההישאבות הגיעה רק ברגע הזה. והיא מרגישה את הדופק המהיר שלו בכל עוצמתו ונושמת את נשימותיו. והיא חשה את גודל ההשפלה של בן השמונה כשילדה בת שלוש תיקנה את שפתו. והיא אפילו לא שואלת את עצמה אם זה קורה לו באמת. אולי בכלל לא? אבל זה קורה לה.”