“כבר בראשיתה, וגם בכל שלבי התפרסותה, נתפסה הלשון במקורות היהודיים כמגדירה את המין האנושי ושואבת את כוחה ממלוא עומק ההוויה למען יצירה מתמדת של האדם באמצעות העמקת יחסיו עם האל, עם העולם ועם הזולת.”