“היה אגדתי, שתמיד קורץ לי ככה עם העיניים, הוא לא יצר שום דבר חשוב באמת בריקוד, אף שהיה לפנינו והתנועות שלו יפות, וגם סידר יפה את נשפי העדלאידע, שם עשינו את הריקודים. אבל הוא מאוד עסוק בעצמו ויש לו הבגדים הכי חדישים שהוא לובש בגאווה. והיה בן-ציסי שכותב מוזיקה מודרנית ומיוחדת מאוד. היה רעש ולא כל כך שמעתי מה כולם אמרו, אבל האוויר היה מלא מילים וצחוק וכאילו אין דברים רעים בעולם.”