“אבי כתב בזמן מלחמת העולם השנייה. הדירות היו מוחשכות בגלל המפציצים, השולחן היה שחור, והייתה לו מנורת לילה שהעירה רק את פינת השולחן. הפינה המוארת הייתה בשבילי סמל לכך שהכתיבה היא האור. מצד אחד הייתי מאושרת שנועדתי לכתוב ומצד שני הייתי מלאה יראת כבוד. איך אני אכתוב כשאני מכירה את כל הסופרים החשובים שהיו חבריו של אבי? אבל כתבתי, זה היה חזק ממני.”