“אין שום דבר בשנות ילדותנו הראשונות שמתחיל להזכיר ילדות רגילה. בבתי היתומים חווינו ונחשפנו לפגיעות מיניות ולאלימות. היינו נטולי זהות, גדלנו בתחושת דחייה עמוקה. הם אימצו אותנו, וברגע אחד הפכתי להיות שי של מי? של גולדן. לעד אני אסתובב בעולם עם השם הנוצץ הזה, שזכיתי בו. באמת זכיתי בו, ומעל לכל זכיתי בהוריי.”