“זמן קצר אחרי עלייתו לכס המלכות, הוא (יוסטיניאנוס הראשון) אישר מחדש את העונשים שנקבעו על ידי הקיסרים הקודמים נגד הפגנים, ואסר על כל תרומה או צוואה העלולה לשמר את 'התועבה ההלנית'... בהחלטתו לכפות הצהרת אמונים לדת האורתודוקסית (הנוצרית) כתנאי בל יעבור לכל מי שעסק בהוראה ציבורית, האיץ יוסטיניאנוס את שקיעת ה'הלניזם'... לאירוע זה היו השלכות מעניניות. כמה מהפילוסופים שנושלו מעיסוקם החליטו להסיר את אבק האימפריה הנוצרית מעל רגליהם ולהגר.”