“הרגשות העדינים ביותר, הם באים לשבת על־יד, ושוב פורחים. אין הם יכולים להישאר עוד איתנו. אסור שיהיו שלנו כל הזמן. עליהם להתעופף ולבוא אל אחרים, צעירים יותר, או הזקוקים להם ברגע זה יותר מאיתנו. כעבור שנים, ישובו אלינו. למענם באנו.”