“החליט דון פירס לנחש גם הפעם, כדרך שהוא רגיל לנחש בעתות־המבוכה: הפסוּק שיזדמן לו ראשונה בספר שיפתח יהיה כפתק מן השמיים. נטל ספר מכורך בעור אדום דק ומקושט במסגרות־כסף גדולות, נעץ באקראי אצבעו בין דפיו, פתח וקרא בעיניו את השורות שנזדמנו לפניו.”