“איציק הוא לא איש צבא טיפוסי. כשחושבים על סטריאוטיפ, אין קשר בין זה לבינו. איך למרות הכול הוא הלך במסלול הזה? לי נדמה שיש לחפש את התשובה, את ההתחלה שלה לפחות, במלחמת יום כיפור. הוא שייך לחבורה שהבומבה שהיא חטפה דחפה אותם הלאה. ההכרה שהעסק בוער, תמונות החללים והפצועים, כל אלה יצרו אצלו תחושה של מחויבות. היה איתנו מ"מ תל אביבי שנהרג במלחמה, חיים קונדה. איציק אף פעם לא דיבר על זה, אבל נדמה לי שמותו השפיע מאוד על ההחלטה שלו לא להשתחרר. אחר כך כבר משך אותו קדימה יה-יה, שהבחין יפה בסגולות האישיות שלו.”