“כשנראו באופק מגדלי עיר הקודש, נזכרתי במשחק אמריקני, שבו יש תמיד כסא אחד פחות ממספר המשחקים. מנגנת מוזיקה, וכשהיא נפסקת הרי מי שנשאר בלי כסא מופקע מן המשחק. משחק זה נקרא 'לירושלים'. לעולם לא ידעתי למה הוא נקרא כך. עכשיו הבינותי: יש יותר מדי משחקים, ואחד מוכרח לצאת מן המשחק.”