“הזיכרון המעצב של דדו כמצביא התעצב עוד מהקרב בסן סימון במלחמת העצמאות, קרב שהתנהל בתנאי נחיתות של הפלמ"ח מול יחידות היישוב הערבי בירושלים והכרעתו עם נסיגת הכוח הערבי, ולכן הגישה שלו הייתה של מעטים מול רבים בקרב. לעומת זאת, הרצי הלוי, הרמטכ"ל בזמן 7 באוקטובר, לא גדל על התפיסה הזו. הוא לא פיקד על קרב אחד שבו לצה"ל לא הייתה עליונות. הוא התגייס לצבא אחרי מלחמת לבנון הראשונה וכל הקרבות שניהל היו נגד ארגוני מחבלים, כשתמיד מאחוריו היה את כל חיל האוויר, את כל המודיעין ואת כל צה"ל”