“יגיד לפניו צרתו וימצא נחמה, ישמיעהו שמחתו וישמח לבו גם הוא, לחמו נִתַּן על שלחנו בשמחה, מטתו רבודה באהבה, תלאות הזמן ופגעי בני האדם אשר אין נקי מהם, כמים עברו לא יזכרו ברגעי אשר ההם, אך זאת היא המנוחה לבן אדם, אֹשר נעלה מזה לא ישיג כל עוד בחיים חיתו, האדם לאהבה נולד!”