“זו הייתה גם העונה (1955) שהביאה עמה את הכינוי שהדביקו לי – 'ראש הזהב'. מתמיד ניחנתי בניתור גבוה ונמשכתי לנגיחות־ראש, אך משראיתי כי הדבר מוצא חן בעיני הצופים יותר משערים רגילים, הייתי מרבה עד כדי הפרזה לנגוח בראשי. ומה אין עושים למען הקהל והפרסומת? במיוחד בימי הנעורים?”