“דעתו היתה חלשה ורוחו עכורה, אפופה בושה עזה, כאילו נתפס למעשה מגונה. בושה לו כאילו עצם־קיומו הוא עבירה. חיפש בזכרונו סמוכין למרירותו ולדכאונו ולא מצא. נטרד ביותר.”