“נביאי החורבן, כולם, מדברים אל האנשים הרבה יותר משהם מדברים אל השלטון (גם כאשר הם מבקרים את השלטון, הם עושים זאת על ידי פנייה אל העם). הם יודעים שחורבן קורה קודם כל בגלל האנשים הרגילים, בגלל הסיאוב היומיומי, בגלל חוסר סולידריות, בגלל עיוורון לחלשים, לגר, ליתום ולאלמנה, בגלל רמאויות קטנות, תאוות כוח, בגלל הלך רוח של חזירות, של מרמה, של קומבינות, כזה שמכרסם לאט לאט את יסודות האמון שעליהם החברה עומדת.”