“רבי נפק לאפיה (יצא לקראת רבי פנחס בן יאיר) אמר ליה רצונך סעוד אצלי? אמר לו הן! צהבו פניו של רבי (שמח), אמר לו כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני? ישראל קדושים הן יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה וכתיב (משלי כ"ג, ו') אל תלחם [את] לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך ואתה רוצה ויש לך מיהא השתא מסרהיבנא דבמלתא דמצוה קא טרחנא כי הדרנא אתינא עיילנא לגבך.”