“אני, משחר ילדותי חש כגוש ספוג אדיר ששאב חוויות למכביר, שאצרתי בתוכי, ואיני יודע מדוע לא חלקתי אותן עם אחרים. מילדות נמניתי עם המקשיבים ולא עם המדברים. מדי פעם בפעם אני נאלץ לעלות על במה. לפני כן אני משקשק מפני הקהל, עושה להסתיר את האימה המקפיאה, ואחר כך יורד מן הבמה, אפוף תחושה של ביזוי עצמי בציבור.”