“לא היו לו שומרי ראש, והוא אכל ושתה בלי חשש מכל מה שהציעו לו בכל מקום. מנואלה לבדה ידעה שלא פטליזם היה כאן ולא שיקול דעת לקוי, אלא אותה ודאות נוגה שעתיד הוא למות על מיטתו עני ועירום ובלי נחמתה של הכרת הטובה של הציבור.”