“באחת התקופות המשמימות והקשות בחיי, הוא היה מתקשר אלי כל יום ובודק מה שלומי, איך הולך ואיך אפשר לעזור. ואפשר היה לזהות בקולו את הזקנה והתשישות, אבל בכל זאת הוא התקשר לראות מה קורה איתי. וזה לא שהייתי איזה פרח טיס - אפילו לא גבעול, סתם ג'ובניק נבול ועצלן. לא בדיוק 'הטובים לטיס'. אבל הוא לא שפט אותי על כך - אלא פשוט התקשר אלי מדי יום, שאל לשלומי ודאג לי לכל מה שהייתי צריך”