“בשל חולשתה של מרות מסוג אחד, ובשל תנודותיה של כל מרות בכלל, יישארו קציניו של צבא משך זמן מה מרדניים ומחרחרי מדון, עד שתוסבנה עיני הכול אל איזה מצביא אהוב על הבריות, המבין כיצד להפיס את דעתם של החיילים והמצטיין ברוח אמיתית של פיקוד. גייסות ישמעו בקולו בזכות עצמו. אין דרך אחרת להשגת ציותו של הצבא במצב העניינים הזה. אבל ברגע שיקרה הדבר הזה יהיה האיש המפקד באמת על הצבא לאדונכם.”